הנשימה היא הדבר האחד שבלעדיו לא נוכל לחיות. הרפואה למדה להתמודד עם כשלים תפקודיים של איברים שונים, אבל ללא נשימה- אין חיים. הפעולה הזו נמצאת בבסיס החיים שלנו והטבע היה חכם מספיק להפוך אתה לפעולה לא רצונית- שמתרחשת גם ללא הפקודה המודעת שלנו ומופעלת על ידי מערכת העצבים האוטונומית שלנו, בכל רגע ורגע. לחכמה זו פן נוסף- הנשימה כל כך מובנת מאליה שאנו לא שמים אליה לב… כי היא תתרחש בכל מקרה, גם אם בצורה לא מיטבית.
אולם, הנשימה, בהיותה המרכיב החשוב ביותר בחיות שלנו, מבטאה, כפי שאנו יודעים- מצבים פיזיים ורגשיים מגוונים. כשאנו יושבים כפופים כל היום- הדבר משפיע על תפקוד מערכת הנשימה שלנו. כשאנו נושמים פחות טוב, לגוף שלנו יש פחות חמצן , כלומר- פחות אנרגיה להתמודד עם מה שעובר עלינו. וכך, עלולות להתעורר בעיות רגשיות מסוגים שונים וקושי להתמודד איתן כמו גם היחלשות בכח ובגמישות של הגוף הפיזי שיכולה להוביל לפציעות.
עולמנו היום לא מקדיש הרבה זמן להתבוננות פנימה. הוא מקדש את התוצאה, המהירות והנראות. החל מהגירוי התרבותי ועד לדרישות מאיתנו במקום העבודה ובמשפחה. גם בבית הספר, כשילדים משתתפים בשיעורי ספורט, אין תשומת לב לפרט הקטן הזה, אלא שוב- למהירות ולתוצאה. כך , שמגיל צעיר אין חינוך למודעות לאספקט הכל כך חשוב הזה.
אולם, גוף האדם הוא מורכב, יש לו תהליכים משלו ומשכי זמן הדרושים להתרחשות שלהם. תשומת הלב לנשימה דורשת זמן, הקשבה והפניית העין לעולם האמורפי של ההוויה הפנימית שלנו. וזה משהו שהזמנים הנוכחיים אינם מעודדים…