אחת ההנחיות המרכזיות שמקבל משתתף בשיעור ג'ירוטוניק/ג'ירוקינסיס היא – לפהק… מה שיכול להישמע מפתיע במפגש הראשון הופך עם הזמן לסוג של "סם" כי זה מרגיש כל כך טוב…
החשיבות של פעולת הפיהוק וההשלכות שלה על תפקוד המערכת העצבית והלימפטית בגוף הולכת ומקבלת ביסוס מדעי בעשרות השנים האחרונות. ג'וליו הורבאת', ממציא שיטת הג'ירוטוניק מדבר על חשיבותה של פעולה זו כבר שנים רבות ואכן היא חלק מהותי מהתרגול. טכניקת העבודה הג'ירואית, המניעה את האנרגיה בגופנו ע"י שילוב ייחודי בין נשימה ותנועה, מאפשרת יצירת פיהוק "לפי הזמנה". הפיהוק הוא לא רק הפיהוק המוכר לנו, הטבעי והלא מכוון, אלא כזה שאנו לומדים לייצר בכל רקמה רכה בגוף. המונח "מתיחה" מקבל משמעויות ותחושות מרובדות ועמוקות יותר. אנו לומדים לאפשר לגוף לקחת את האוויר למקומות בהם הוא זקוק להם וגם לכוון את תנועת האוויר= האנרגיה למקומות נוספים. יש קסם שמתרחש בין גל השאיפה לגל הנשיפה: רגע של השהיה שלמעשה אינו השהיה כלל- שם מתרחש גירוי עמוק ביותר, מזין ומספק של האורגניזם הכולל שלנו.
אני רוצה לשתף אתכם בשני מאמרים מעניינים, הראשון בשפה מעט יותר קלילה וידידותית והשני מעט "כבד" יותר ומעמיק. שני המאמרים מסבירים יפה את התופעה המיוחדת הזו ואת חשיבותה.
מי יודע…. אולי אחד הפתרונות לכל הרע שקורה סביבנו קשור גם בזה(-:
http://www.newyorker.com/science/maria-konnikova/the-surprising-science-of-yawning
http://www.baillement.com/recherche/brian_nolman.html
